01 - מכתב מסאמיר
לפני שסאמיר עלה לשלטון והפך למושל של קוראזארה הוא הלהיב ההמונים בנאומים שקראו לנתק את העיר מרשת חמשת הערים, להרוס את תחנת הרכבת מחוץ לעיר - מי שהצביע לו הצביע בעד עצמאות.
אחרי הבחירות הוא התחיל בלפרק את גילדת המסחר, מי שקדמו לו וחתמו על ההסכם בין בשר למסילות.
לאחר מכן ניסה לפעול נגד הרכבות, בבוקר לאחר הישיבה בה נתחם הצו להריסת התחנה מחוץ לעיר מצא את עצמו סאמיר לבד בחדר המועצה. כל אחד מחברי המועצה איבודו בלילה מישהו, הבן הבכור, אישתם, נכדה. כל חברי המועצה היו בהלוויות.
ואז הוא נכנס, אפ׳אן נור - נציג של הבזאר השחור הגיש לו פתק ויצא.
״קוראזארה כבר שלנו תשלים עם זה, אם תתנהג יפה רק המועצה שלך צריכה לחיות עם הידיעה הזאת״
ומאז כאשר הוא נקרא לחניכת תחנת רכבת או טקס אחר סאמיר היה מגיע, מחייך ומוכר את זה שהגעת הרכבות הן חדשות משמחות. אבל בדרכו חזרה תמיד היה כותב מכתב לאישתו בו הוא היה שופך את אשר על ליבו ורגע לפני שהיה יורד מהרכבת היה שורף את המכתב.
״״״ אני כרגע בדרכי חזרה אלייך על אל-פאזא אל-פג׳ר. אני כבר לא יודע מה עדיף, לא להיות בטוח אם לרכבות באמת יש רצונות והן למעשה כלים המשרתים את מי שיושב בקטר. או להבין טוב מאד שלא משנה אם אתה יושב על כסא נוח בקטר, ממיין את האוצרות של הרכבת או אפילו להיות עובד מסילה אתה כבר לא אדון לגורלך ואתה תשרת את הרכבת עד שהיא תרשה לך לרדת או שתהפוך כמו רבים לחומר בעירה עבור המנוע של הרכבת.
מדהים אותי עדין שהתגובה של רוב האנשים שמתעוררים לתחנת רכבת חדשה בעירם היא התרגשות והשאלה ״מתי?״, מתי תערך המסיבה פתיחת התחנה? מתי התחנה תחנך ותתחבר לשאר רשת המסילות?
דרגה אחת של הבנה מעל ההמון ישנם את מי שרואה בתחנת רכבת חדשה כהזדמנות שלהם להשאיר את חותמם במחוז או אפילו בישבת, רובם כושלים. ברי המזל פשוט מתים, השאר לרוב מוצאים את עצמם חיים על אחת מהרכבות.
וישנה המציאות כפי שאני חיי אותה, אני רואה את האתרים והעיירות האלה שחוגגים את הגעת הרכבות, אבל אף אחד לא רואה את תחנת הרכבת כמה שהיא, הכרזה על ירית הפתיחה ותחילת המרוץ אחר מה משהו נוראי חדש, כלי נוסף שישרת את הרכבות, משהו שיקרא לאל-מתים או פשוט עוד דבר מפלצתי חדש שיאכלס את העולם החדש בעידן המפלצות.
אבל אני עושה את זה בשבילך והילדים, אני סופג את כל זה כדי שאתם לא תצטרכו להחשף לאף אחת מהמציאויות האלה. ״״״
02 - הדרשה הראשונה של מוזמביק
מוזמביק נולד במאה השלישית של עידן הגיבורים, הוא גדל על סיפורים על הגיבור שלימים הפך לסולטן, מנהיג הפאריס. למעשה החיבה שלו כילד לסיפורים על גבורתו של הסולטן היו מה ששכנע אותו לחקור ולתעד כמה שיותר מהאלים השונים, הוא נסע וביקר בכל עיירה כפר ושבט נידח שטענו לקשר לאל מיוחד. הוא הקדיש את חייו לעריכת ״המדריך לאלים, מסעות מוזמביק״. אחרי שהצליח לחפור את עצמו חזרה אל הקרקע לקח לו שנתיים וחצי עד שהצליח למצוא איזכור לעבודת חייו, ״בהוראת הסולטן יש לשרוף כל זכר ומידע על כל האלים כחלק מהאבק באל הסורר״
כיום מוזמביק נחשב למומחה לאלים קדומים וצורתם המקורית. לכן הוא הוזמן לואחת אל-תננין על ידי המנהיג הרוחני שלה וכהן הבכיר של מג׳ידך, הוא הוזמן כדי לשפוך יותר אור על האל המקומי. אליאס רק חצי הופתע כאשר הוא קבע באופן חד וברור - מג׳ידך אינו אל ומעולם לא היה אל. ולכן אליאס התחנן בפניו שיציל את ואחת אל-תננין, שיעזור לה להתכונן לשובו של הדרקון, שידאג שואחת אל-תננין תשאר תושבי ואחת אל-תננין הופתעו לשמוע את צלילי הפעמונים הקוראים לכולם לשמוע דרשה אחרי שהתבשרו על מותו של אליאס לילה קודם לכן על ידי אחד מאנשי הכריש. הסקרנות הביאה רבים לשמוע את דרשתו הראשונה של מוזמביק, לובש את החלוק הלבן ואבני החשן של אליאס: ״״״ הוזמנתי לבקר אתכם מטעם אליאס, היו לו תהיות לגבי מג׳ידך ומה צופן העתיד, הוא סיפר לי רבות על העבר שלכם, הדרקון, הזכר לסיפור מלא תקווה שניסו לגזול ממכם ועל כיצד דברים עובדים וקורים כאן. החדשות הרעות הן שנאלצתי לקבוע כי מג׳ידך מעולם לא היה קיים. אך אל חשש לפני מותו נשבעתי לאליאס להבטיח את ניצחונכם נגד הדרקון. אני מאמין שיהיה נכון שהתבוסה של הדרקון תגיע משיתוף פעולה של כל השבטים שהקימו את העיר, השבטים שחיו תחת הדרקון. ולכן בתור הנבחר של בית אל-ג׳ינה, אני קורא למשפחת אוזימרי לקבוע את המקום ולמשפחת אל-קאדים לקבוע את הזמן כדי להתחיל לדון בהקדם כיצד נביס את הדרקון.
עכשיו אני יודע שאני זר, ואין לסיבה למשפחת אוזימרי או אל-קאדים לקחת אותי ברצינות, או לכם להאמין לי שאני אומר שאני פה כדי לעזור ומסוגל לעשות זאת. אני מאמין שאדם נמדד על פי המעשים שלו ולא על פי המילים וההבטחות שלו. שמי מוזמביק ואני המתמחה באלים קדומים ונשכחים, תנו לי להדגים מה את כוונתי… ״״״ מוזמביק יצא מהכנסיה וקרא: ״ראהקים, אדום הסופה, אבי הרעם והברק אני קורא לך וממש את זכותי כאחד שלקח חלק בריקודי הסופה, הצג את מלכותך״ תוך דקה השמים הוסתרו מאחורי ענני סופה, בזמן הזה מוזמביק הוריד את בגדיו והתיישב. ואז 3 ברקים פגעו במוזמביק שסיים את דרשתו: ״״״הסוף של הסופה הזאת עכשיו תלוי רק באל-קאדים והאוזימרים״״״