הרעב

אל הסיפורים §

לפני הסולטן היה הרעב אל סיפורים, שמו הקודם נמחק מדפי ההיסטוריה. כאשר ניגש הסולטן אל הרעב וביקש ממנו הזדמנות להוכיח את עצמו כראוי לברכתו סירב. הרעב הסביר שלא יכול לברך אדם שאטקיבית מנסה להפוך לגיבור במרבית הסיפורים. כתגובה שלח הסולטן את הפאריס לצוד את כל מאמיניו של אל הסיפורים ולאחר שהחלישו אותו מספיק לבוא ולהרוג אותו עצמו.

לאחר שהסולטן הכריז על עצמו כאלוף כל האלים פירק את כל המקדשים לאל הסיפור ומחק את שמו.

לידת האלים מחדש §

אל הסיפורים נולד מחדש, בתור הרעב - אוכל הסיפורים. הוא ישות אשר המאמינים ההדוקים ביותר שלו לא יודעים כיצד הוא נראה, הוא הצורה של חסך, העדר חומר/תוכן אי קיום.לא משנה לא האם הסיפור מוצלח או מזעז, האם זה תיעוד או פיקציה, הוא רוצה לאכול את כל הסיפורים.

כנקמה על רציחתו הוא תכנן את מחיקת שמות הפרשים ובעקיפין יצר את אבירי הטבעות.

האמונה והסגידה אל הרעב §

הרעב נחשב לאל שהסגידה לו היא טאבו. המאמינים ההדוקים שלו נוהודים ללכת עם בגדים קורעים. הכהנים שלו נקראים אוכל סיפורים, ולרוב הם עונדים תליון זוכית המכיל את האפר של דף הכותרת של ספר יחודי שאכלו כקורבן לאל שלהם. ניתן למצוא מקדשים מוסתרים במקומות בהם הושמד מידע. לדוגמא הספריה הגדולה מהאקדמיה הצפונית שנשרפה ומעולם לא נבנתה מחדש; בחדר אחורי בתוך מקדש לאל אחר בו שני סוגדים לרעב משמידים לאט לאט ספרים וכתסים קודשים…